1. על פי המתואר בכתב האישום שהוגש נגד העוררים ביום 1.1.04, נפגש העורר 1 בבש"פ 626/04 (להלן:מחמד) בחודש אוגוסט 2003 עם העורר בבש"פ 618/04 (להלן: רשאש) והשניים נדברו לפעול יחדיו להברחת סמים מלבנון. לשם קידום מטרתם יצר רשאש קשר עם איש חיזבאללה בשם כאיד בירו, המוכר בכינויו אבו חסן (להלן: אבו חסן), והסדיר עימו את הדרכים לביצוען של עסקאות הסמים. בכתב האישום נטען עוד כי בתקופה שבין החודשים ספטמבר 2003 לדצמבר 2003, אכן התבצעו בין שמונה לעשר עסקאות ליבוא סמים מלבנון, כשבכל אחת מהן הבריחו העוררים כעשרים ק"ג חשיש. מחמד היה זה שקיבל את הסמים מלבנון בסמוך לגבול, והעבירם לרשאש שהפיצם לאחרים. תפקידו של העורר 2 בבש"פ 626/04 (להלן: אחמד), שהינו אחיו של מחמד, היה לתצפת על הדרך המובילה אל נקודת המפגש ולוודא שמחמד לא יופתע על ידי אחרים בעת שהוא מבריח את הסמים. על פי הנטען, קיבלו מחמד ורשאש 10,000 ש"ח עבור כל הברחה, ומחמד העביר חלק מן הסכום שקיבל לאחמד אחיו. בנוסף קיבל מחמד רדיוטייפ, שרשרת זהב, שעוני יד וסיגריות, והעביר שעון יד אחד לרשאש ושעון יד אחר לאחמד. בגין המעשים שפורטו מיוחסות לעוררים עבירות של יבוא וסחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, וכן קשירת קשר לביצוע פשע.
2. בנוסף לעבירות סמים מיוחסות למחמד עבירות נגד ביטחון המדינה. על פי הנטען, ביום 30.11.03, ובעקבות תיאום מראש, חצה מחמד את הגבול לכפר קילע שבלבנון, שם פגש באבו-חסן, וכן בשני אנשים נוספים אשר הוצגו בפניו כאנשי חיזבאללה. במהלך הפגישה מסר מחמד לאנשי החיזבאללה רשימת מספרי הטלפון של תושבי הכפר ראג'ר שהיתה ברשותו, וכן פרטים באשר לאופי הפעילות המתקיימת במחסום צה"ל שבכפר. כמו כן, נתבקש מחמד לערוך רשימה של תושבי הכפר ראג'ר, הידועים בכפר משתפי פעולה עם ישראל. עם סיום הפגישה, קיבל מחמד מתנות מידי אנשי החיזבאללה. בכתב האישום נטען עוד כי לאחר הפגישה שמר מחמד על קשר עם אבו חסן, ואף נתבקש להעביר אליו אטלס של מרכזי הערים בישראל, ספר 'דפי זהב', וכן ספר המתאר מקומות מסחר בישראל. השניים אף סיכמו ביניהם, לפי הנטען, כי במהלך אחת מעסקאות הסמים הנוספות יעביר אבו חסן למחמד מכתב, בו יפרט דרישות נוספות. בגין המעשים האמורים מיוחסות למחמד עבירות של מגע עם סוכן חוץ, מסירת מידע לאויב והסתננות. מחמד שיתף את אחמד, לאחר מעשה, בקורות אותו בעת ביקורו בכפר קילע, אך אחמד לא דיווח על כך לאיש ולא ניסה להניע את מחמד ממעשיו. על כן, יוחסה לאחמד עבירה של אי מניעת פשע.
3. עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם, וביום 14.1.04 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) את הבקשה. בית המשפט ציין כי מחמד ואחמד הודו בקיומן של ראיות לכאורה נגדם בעבירות הסמים, ורשאש הודה אף הוא כי היה מעורב בעסקאות הסמים אלא שחלק על מספר העסקאות ועל כמות הסם שצוינו בכתב-האישום. אשר לראיות לכאורה בעבירות נגד ביטחון המדינה קבע בית המשפט כי הודעותיו של מחמד בעניין זה הינן מפורטות ומבססות ראיות לכאורה להרשעתו וכן להרשעתו של אחמד בעבירה של אי מניעת פשע. בית המשפט דחה את טענותיו של מחמד לפיהן המידע שמסר לא פגע באופן משמעותי בביטחון המדינה, וכן דחה את טענתו לפיה רשאש הוא האחראי למעורבותו בעבירות אלה. בית המשפט ציין בהקשר זה כי מחמד הגיע לפגישה בכפר קילע מרצונו החופשי, לכאורה, וכי גם לאחר סיומה ושובו לישראל המשיך בקשר עם אבו חסן ולא דיווח על כך לגורמים הרלוונטיים בישראל. בית המשפט הוסיף וציין כי עבירות הסמים, המיוחסות לכל העוררים וכמוהן העבירות נגד ביטחון המדינה המיוחסות למחמד, מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית, אשר לא הופרכה על ידי מי מהם. עוד קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שהמדובר בהברחת סמים בכמות משמעותית ונוכח החשש הקיים, בנסיבות המקרה, להימלטות העוררים מאימת הדין ללבנון, אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינם.
4. על החלטה של זו בית המשפט המחוזי, הוגשו העררים שבפניי, והדיון בהם אוחד בהסכמת העוררים. מחמד טוען להעדר ראיות לכאורה נגדו בעבירות שעניינן פגיעה בביטחון המדינה בהדגישו כי הוא ממקד את טענתו בעניין זה בהעדר היסוד הנפשי הנדרש לצורך עבירות אלה. לטענתו, יצא ללבנון במטרה לסחור בסמים, והופתע מכך שלפגישה עם אבו חסן הגיעו גם שני אנשי חיזבאללה. מחמד חוזר על טענותיו לפיהן לא נגרם כל נזק בגין המידע שמסר, שכן המידע אותו מסר היה גלוי וידוע ובחלקו היה שגוי מתוך כוונה להטעות את אנשי החזבאללה. עוד טען מחמד כי הקפיד שלא להיענות לבקשותיו של אבו חסן וצימצם את הקשר עימו לענייני סמים בלבד. כמו כן, שב מחמד וטען כי רשאש הוא אשר יזם את הקשר עם אבו חסן, ובגינו נקשר לעסקאות הסמים ולמה שהתפתח מהן לאחר מכן. אחמד טוען מצידו, כי חלקו בעבירות הסמים היה שולי יחסית ואינו מצדיק מעצר עד תום ההליכים. מחמד ואחמד מוסיפים וטוענים כי נוכח החרטה שהביעו שניהם על כל המעשים המיוחסים להם וכן נוכח עברם הנקי והעובדה כי שיתפו פעולה בחקירתם, מן הדין לשחררם לחלופת מעצר.
רשאש טוען כי היקף עסקאות הסמים שבהן נטל חלק קטן יותר מזה המיוחס לו בכתב-האישום ולפיכך, היה מקום לבחון בעניינו חלופת מעצר. רשאש טוען עוד כי הוא אינו מעורב כלל בעבירות נגד ביטחון המדינה המיוחסות לעוררים האחרים, אך צירופו לכתב אישום שהוגש נגדם עלול להאריך את משפטו, והוא מלין על כך ששיקול זה לא הובא בחשבון בעת ההחלטה על מעצרו.
5. דין הערר להידחות. העוררים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה נגדם בעבירות הסמים, ודי בעבירות אלה כדי להביא למעצרם. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, עבירות הסמים מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית וחזקה זו לא הופרכה על ידי העוררים. אדרבה, במקרה שבפנינו מסוכנותם של העוררים מודגשת נוכח היקף הסמים שהוברחו ונוכח העובדה שאין מדובר בהברחה חד פעמית אלא ברצף שיטתי של ההברחות. זאת גם אם אאמץ את גרסתו המקלה של רשאש הטוען להברחת כחמישים ק"ג "בלבד" ולא מאתיים ק"ג כנטען בכתב-האישום. בית משפט זה ציין לא אחת את החומרה היתרה שבה יש להתייחס לעבירות של סחר בסמים, בשל פגיעתן הרעה בחברה ובשל הסכנה שהן יוצרות לשלום הציבור ולביטחונו (בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חומרה זו יש לה השלכה על מידת הנכונות לשקול שחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ואח' פ"ד מט(3) 164; בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' רפי סיטון (לא פורסם)), ובנסיבות אלה, טענת העוררים כי הם נעדרים עבר פלילי אין בה כדי להביא לשחרורם לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 2797/94 רבאיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לכך יש להוסיף את העובדה שמקום מגוריהם של העוררים והקשרים ההדוקים שקשרו בלבנון, מקימים חשש ממשי להימלטותם מאימת הדין, וחשש זה מהווה אף הוא עילת מעצר בעניינם (ראו: בש"פ 1071/03 סלמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
למעלה מן הדרוש אציין כי לא מצאתי ממש בטענותיו של מחמד בעניין העבירות המיוחסות לו נגד ביטחון המדינה. גרסתו לפיה הופתע מכך שהפגישה אליה הגיע הייתה עם אנשי החיזבאללה ומכך שנתבקש להשיג מידע שיש בו לסייע לאויב, אינה עולה מחומר הראיות ומכל מקום, לא מובן מדוע המשיך מחמד לשמור על קשר עם אבו חסן לאחר ששב לגבול ישראל, ומדוע לא דיווח על כך לגורמים הרלוונטיים. אותה תמיהה עולה לגבי אחמד, שידע על המגעים האסורים אך בחר גם הוא שלא לדווח עליהם. לבסוף אציין כי טענתו של רשאש באשר לאפשרות שמשפטו יתארך בשל צירופו לאותו כתב אישום יחד עם העוררים האחרים, אין בה כדי להצדיק את שחרורו לחלופת מעצר שהרי שמורה לו הזכות לפנות בכל עת בבקשה לפיצול הדיון, אם אמנם יתארכו הדיונים בשל העבירות נגד ביטחון המדינה המיוחסות לעוררים האחרים.
מכל הטעמים שפורטו, העררים נדחים.
ניתנה היום, י"ב שבט, תשס"ד (04.02.04).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.